<h1>ספר התרומות שער א' חלק א'</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
והיכא דהקדיש מנה לבדק הבית והוצרך הגזבר למשכנו עליהן, מסדרין עמו, דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר נדר כתיב בערכין מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדרין, והכי איתא בפרק המקבל. ואין צריך לומר בהקדש של עכשיו דאיתיה ממון עניים ואיתיה ממון הדיוט דמסדרין, וכן הלכתא.
וכל זה שדברנו מתכשיטיה אל יעלה בדעתך שנפרעין מהן אם היו מדברים שהביאה היא בנדוניתא, ולא ממה שפסק הוא לה, כי בכל אלה אנו עתידים לפרש דיניהם [בשער] המיוחד להם.
ועדיין יש לברר אם מניחין לו ספריו כדרך שמניחין לו תפיליו, והרב ר' יהודה אלברצלוני ז"ל כתב בזה כי יש אומרים שמניחין אותן לו אם הוא תלמיד וצריכין לו, אבל היה עם הארץ ויש לו בנים תלמידים הצריכים להם כבר אמרו אבל לא לאשתו ובניו, אבל לעצמו כיון דקא סלקא בתיקו בבבא בתרא [קנ"א ע"א] אי איקרי ספר תורה נכסי בענין מוכר כל נכסיו, כל שכן לגבי בעל חוב דלא איקרי נכסי. ואיכא מאן דאמר בס"ת דסלקא בתיקו שבקינן ליה אבל שאר ספרים לא. ואיכא מאן דאמר אע"ג דלגבי נותן לא מפקינן מידי הנותן אלא בראיה ברורה וסלקא בתיקו, לגבי ב"ח פשיטא דאין מניחין לו את ספריו, דמההיא שעתא דאוזפיה זוזי איתחייב ואשתעבד ליה כל הנמצא אתו ועליו לברר שלא שעבד לו דבר זה, וכיון דלא תנן אלא שמניחין לו תפליו אין בנו כח להוסיף בדבר, דטעמא דמניחין לו תפיליו לא מפני שהוא עוסק במצוה אלא הטעם מפני שהיא מצוה מיוחדת לגופו ודרך מלבושיהן וכשם שנותנין לו כסותו כך נותנין לו תפליו, והכי מוכח בסוף מסכת בכורים [ספ"ג] דקתני למה אמרו הבכורים הרי הן נכסי כהן שהוא קונה בהן את העבדים ואת הקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה וספר תורה, וקבלנו פירוש דבר זה, וכן ספר תורה רוצה לומר שגובה אותו הבעל חוב והאשה בכתובתה, ע"כ.
ובענין הסדור אשר פסקו חכמי ספרד בחבוריהן שמסדרין חולק רבינו יעקב ז"ל ופסק שאין מסדרין וסברתו הנה כתובה על ספר הישר.
